PruettPrentice378

סיפור מאת אמא עצובה שהחליטה לקחת חלק מהפורום של לנדמרק.

אינני מאמינה באלוהים. אפשר להגיד שאני אפילו מחזיקה בדעות מאוד שליליות על הדת וכל ההשלכות שלה עלינו ועל המדינה שלנו. אני נשואה מזה 30 שנה ויש לי שני ילדים- בן אחד בן 28 ובת בת 26. לפני 6 שנים הכל התחיל, כאשר בתי החליטה לעשות שירות לאומי במקום להתגייס לצבא. את השירות הלאומי שלה היא עשתה במרכז להעמקת היהדות, שם היא פגשה את יצחק, בחור דתי מסורתי והם התחילו לצאת.

תחילה לא הייתה לי בעיה עם כך, שכן יצחק היה בחור נחמד מאוד ומלא בערכים, וכיפתו היתה רק סרוגה- דתי "לייט" בהבחנתי דאז. כשסיימה את השירות הלאומי שלה, הודיעה לי בתי משום מקום שהיא ויצחק החליטו להתחתן. זה היה נראה לי רעיון תמוה, היא רק בת 21 והוא בן 23, שניהם צעירים מדיי על מנת להגיע להחלטה כזו. היה לי קשה מאוד לקבל זאת, אבל החלטתי לתמוך בה. אבל בצעד הבא שלה לא יכלתי לתמוך. בתי החליטה שבעקבות החתונה עם יצחק היא צריכה להתחזק ולהתחבר מחדש לדת שלה. היא החלה בשמירת שבת, והתחזקה יותר ויותר עם הזמן- וכך גם יצחק. בסופו של דבר, החתונה כבר הייתה חתונה של דתיים קיצוניים, עם הפרדה בין בנים לבנות. היה לי קשה מאוד לראות את בתי הולכת למקום הזה שכל כך לא אהבתי, וכל כך סלדתי לו. אחרי החתונה, הם החליטו לעבור לבני ברק על מנת להיות מוקפים באנשים כמוהם עם אותם ערכים ומסורת. את הצעד הזה כבר לא יכלתי להכיל- והקשר עימה התרופף והתרופף עד שהיה כבר לא קיים.

עברו שנים ולבתי הפורום של לנדמרק כבר נולדו שלושה ילדים שאותם לא ראיתי מעולם. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי כי פשוט לא הרגשתי שלמה. נרשמתי לפורום של לנדמרק אחרי חיפוש באינטרנט אחר פתרונות למצבי. בפורום לימדו אותי לסלוח ולהכיל את ההחלטות של הבת שלי בלי לשפוט אותה. היה לי קשה מאוד אך בסופו של דבר יצרתי קשר עם בתי והלכתי לראות אותה בביתה. כיום הקשר שלנו הוא קשר רגיל של אם ובת, ואני מקבלת את החלטותיה, למרות שהן סותרות לגמרי את הערכים שהעברתי לה. למדתי לא לשפוט אנשים, אלא להכיל ולאהוב.